לא הרבה מכירים אותו אבל אלי כהן הוא זה שהפסיד פעמיים בדרבי המפורסם ביותר בבית שמש, זה האיש שהפסיד למשה אבוטבול את ראשות העיר בית שמש בסיבוב הראשון וגם בסיבוב השני.

אני וכהן חלוקים בדעותינו בהמון דברים אבל השבוע מצאתי את עצמי מסכים איתו במשהו אחד. אמנם בהתחלה די נבהלתי מהסיטואציה ואפילו שקלתי ללכת להיבדק אצל מומחה אבל מיד הבנתי שתכל'ס האיש צודק. נשיא המדינה ראובן ריבלין מגיע לעיר בית שמש לביקור ממלכתי לרגל פתיחת שנת הלימודים ואלי כהן שמכהן גם כיו"ר האופוזיציה בעיר הוזמן אחר כבוד להיות הנואם הראשון בכינוס המכובד. במהלך הנאום נוטף השנאה והצביעות אמר כהן כי בשנה האחרונה הוא נפגש לראשונה עם העובדה שיש יהודים סוג א' ויש יהודים סוג ב' ובהמשך הוא גם הוסיף עוד כמה פנינים מהארסנל המוכר לכולנו ממחוזות המפסידנים שלא מוכנים להכיר בהפסדם.

אכן, אני בהחלט מסכים עם אלי כהן, גם אני שגדלתי מתוך הבנה כזאת, היום יותר מתמיד אני מרגיש ויודע שיש יהודים סוג א' ויש יהודים סוג ב'.

יש יהודים שמגיע להם מבנה מפואר שישמש להם כבית ספר – לא בית חינוך כמובן – ויש את היהודים שלא מגיע להם כלום.

יש יהודים שמגיע להם כיתות מיותרות שישארו ריקות ויעלו אבק ויש יהודים שמגיע להם רק לשבת וללמוד בקרוואנים דולפים בחורף ולוהטים בקיץ או שפשוט ילמדו תחת כיפת השמים ושיגידו תודה שלא גובים מהם ארנונה גם על זה.

האמת, פחות חשוב כרגע להתעסק בנאום כזה או אחר של לוזר אופוזיציוני שנגרר אחרי סיסמאות ואנשים שגם הוא מכיר את רמת הרדודה.

אבל בהחלט חשוב להבין את הסיטואציה הנוכחית כאן בבית שמש. בגלל טעות היסטורית יושב לו בית ספר חילוני בלב ליבה של שכונה חרדית שרק הולך ומצטמצם משנה לשנה ואם בעבר עוד איכשהו כמות התלמידים בו הצדיקה מבנה גדול, כיום המציאות בשטח היא ממש עגומה ותושבי השכונה מוצאים את עצמם ואת בנותיהן מגורשים מבנין שאמור להכיל חמש מאות תלמידים אבל בפועל הוא מאוכלס בלא יותר ממאה וחמישים תלמידים בלבד, ואם תשאלו למה אז התשובה היא ככה.

אבל בבית שמש כמו בבית שמש תמיד נוח ללוזרים מהאופוזיציה לקחת את הכל למלחמות חרדים וחילונים מתוך ידיעה שזה ורק זה יגייס לשורותיהם את התקשורת החילונית על כל גווניה. המעניין הוא שאותם כלי תקשורת שפעם אחר פעם טרחו והביאו לצופים ולמאזינים את דבר האלימות החרדית בבית שמש, משום מה הפעם שכחו להביא את דבר האלימות של חברי מועצת העיר מהאופוזיציה. כאן כבר לא דובר על שוליים קיצוניים שנוקטים באלימות, כאן מדובר בנציגי ציבור שנבחרו כחוק, מדובר על ריצ'ארד פרס שזורק ושובר כסא ובאליסף וורמן שלקח גרזן ובאמצעותו הוא החליט לנפץ גדר שנבנתה על פי החוק משל היה כאחרון הבסטיונרים הערסים מהזן הנחות ביותר שיש והכל רק כדי להוכיח שהוא על המפה. ומעל כולם נמצא שר החינוך במדינת ישראל שגיבב שטויות על גבי שטויות ובראיונות איתו אף גילה בורות באשר למצב בבית שמש.

במקום ששי פירון יעמוד כמו גבר ויגיד בקול צלול אני נאמן למפלגתי מפלגת יש עתיד ולכן אני מקבל החלטה נגד הציבור החרדי הוא פשט בוחר לדבר דיבורי הבל שבינם לבין המציאות אין שום קשר. זה אותו פירון שמנסה לערוך רפורמות מרחיקות לכת בתחום החינוך למרות שותיקי ובכירי המערכת התריעו בלי סוף נגד אותם מהלכים. שוב מסתבר שאצל שר החינוך שטחיות היא שם המשחק.

זוהר בזוהרים
בשבוע האחרון נתבקשתי על ידי חברים לעזור להם בהכנסת בנם למוסד חינוכי שיתאים לו. לאחר מספר שיחות טלפון עם אנשי מקצוע ועם כמה חברים ולאחר ועוד כמה בדיקות הגעתי לרב בן ציון נורדמן מנהל מוסדות מגדל אור הנמצאים בראשותו של הרב יצחק דוד גרוסמן שמיד הפנה אותי לכפר הנוער 'זוהרים' הסמוך לבית שמש.

דומני שאין צורך להסביר מיהו הרב גרוסמן ומהם פעולותיו למען ילדי ישראל אבל כשנכנסים למקום שם שוכחים מכל מה שמכירים. כבר בכניסה קיבל אותנו הרב קסל המכהן כרב של הכפר שעשה אתנו סיור ממושך המלווה בהסברים על כל חלק במתחם ועל כל צורת ההתנהלות של הבחורים הלומדים שם.

כבר בכניסה אני מתחיל להבין שאם ציפיתי לראות ילדי מצוקה מהפריפריה אז אני טועה ומסתבר לי שהמציאות שונה לחלוטין. פגשתי שם תלמידים המגיעים ממשפחות ירושלמיות מוכרות לצד תלמידים ממשפחות ספרדיות וליטאיות שרגע אחד לפני שהם הגיעו לנקודת האל חזור מהציבור החרדי הם נתפסים על ידי אנשיו של הרב גרוסמן שמביאים אותם לשם ולאחר זמן לא רב ניתן לומר כי פנים חדשות באו לכאן.

לא עוד הפנים הממורמרות והצמאות לחום ויחס אלא פנים של בחורים בוגרים ורציניים שסיימו את הסיבוב שלהם והם בדרך לתואר או למקצוע מכובד שיבטיח להם תעסוקה ופרנסה בעתיד כאשר מובטח שגם את היידישקייט שספגו בכפר הנוער 'זוהרים' הם לעולם לא יעזבו ואף יהפכו אותו לחלק אצלם מתוך הבנה והכרה כי ה' הוא האלוקים וכי אין עוד מלבדו.